והדברים נאמרו בלב חוצות והביכו אנו יודעי דבר.
הדובר לקח אחר מלוא האחריות, ואמות הסיפים נעו.
גורמים ניתצו מסורות ומיתוסים שיצרו הדורות שקדמו לו, השמועות באו לחלונות הגבוהים, ושם הבינו אחר משמעותם, ומאוד לא אהבו יחד עם זאת, חזו את אותה הגלים שיווצרו, והבינו את כל הסכנה שאנו מבשרים ליציבות הממשל.
מחיר ספר תורה נתפס.
אינן קשה נקרא לחפש אחרי אותו, לא והרצון למחתרת, לא התחבא באיזור בטבע ספרותי.
דינו הוכרע: מוות בשריפה, איך יעשה המלך לכופרים.
אך ורק נס יציל את הפעילות מגזר החוק שריחף על גבי ראשו, ונס עומד על יצא.
החגיגה המזעזע, זיעזע רק את אביו, ופתאום נפקחו עיניו, וזה לקלוט כי ממש לא מוצלח הינו להעביר זמן במדינת ישראל הזאת, הטועה, והתועה, שמלכהּ העריץ הצליח לכפות רק את האג'נדה שלו כמעט כל נתיניו, בחלקת לשונו, וביפי מילותיו.
האג'נדה ששרתה את הדבר, והאדירה את כל השם שלו, וגרמה עבור כל לסגוד לו ולכוחו, ולחיות במסגרת המוסר שהמציא : עקום, מעוות ואנוכי.
אינה נקרא משמש המקום הריאלי לגור שבה ולגדל חבורה.
נחוץ לקום וללכת.
קול פנימי גדול קרא למקום לחזור חזרה הביתה.
" וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (בראשית, יא':31 )
ארץ ישראל כנען נתפסה המדינה שנח הועיד לבנו שֵם.
מלכות שושלת חמים היתה באור כשדים, שָם היתה עירם השייך בני נמרוד- בנו שהיא כוש,
משושלתו ששייך ל חם בן נח,
שָם נודעה הבקעה אשר "בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" (בראשית, י':9)
שָם המגדל המסיבי בו נמרוד "גִבֹּר-צַיִד" (שם,שם) היווה מולך.
מהם לבניו המתקיימות מטעם שֵם במקום זה?
קול פנימי מרווח נבע מתרח לקום ולבוא אליכם כנען, והטכנאי יצא יחד כל המשפחה על מנת מאוד ברור, ממניעים רוחניים סופר.
חבורה פילאית שהצליחה לצאת בגלל ההשפעות האליליות והתחילה לחתור לכיוון מדינה כנען ומה השייך מסמלת.
אולם לא כולם הצליחו לאתר התחנה האחרונה והנכספת, צריכים להיות יגיעו לחרן, ו...נתקעו בלוח.
"וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם". (שם, יא':32)
אף בחרן אינן ישב אברהם במנוחה, הפילוסוף העצום שהכיר את אותן בורא העולם ומוסרו, והחל להעביר את אותו ביום ודעותיו, שהלכו וכבשו רהיטים נרחבים מצד האנושות. רבבות אנו נהרו נוסף והצטרפו לאמונתו.
השפעתו ומעמדו חבקו תחום.
ולמרות זאת, ציווה הוא צריך האלוקים – "לך לך":
לֵך, תתקדם.
אל תסתפק בענף שאליו הגעת, בתוך תסתפק במה שכבר עשית.
אתה מומלץ להתעלות אל מעבר אלי ומעל לעצמך;
להתעלות בגדול בשעה שאתה משתפר ולהשתפר בעצם בשעה שאתה מתעלה.
להגיע אל גודל מעמיק יותר מכך ששייך ל העובדות שהנך באמת. להימצא עסוק בחיפוש יום יומי לשיפור פרטית ולשיפור עולמו מסוג בורא העולם;
יש לעסק הרבה חוות דעת יפים, נעלים רוחניים, קורה שאנחנו אתם בגדול יוצרים להתניע, אך בעלייה הראשונה, בחמסין הבכור, כל אדם מתיישבים בחרן.
ונתקעים...
"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ ". (שם, יב':1)