החרסים מונחים כעת על אודות מדף בסלון שלנו, בתוספת ל תמונת החתונה. פעמים רבות הייתי מתבוננת שבהם וחושבת בעניין היהודים שחיו בתחום זה, 9 מטרים מתחת לשכבה שעליה יכול להבין המעון של החברה שלנו, עבור אלפיים קיימת. אינה שימשו לנכס תמונות חגיגה, נוני מהווים נישאו מאוד באותו אירוע בה נישאתי אני.
ביזנטים בנו את אותו המבנה שעמד כאן אחת ל. באותה תקופה, עבור 1,400 קיימת, בדירות מיד היינו בגלות, מפוזרים כמעט בכל רחבי האימפריה הרומית. הכובשים הביזנטים חרשו אחר ירושלים היהודית והקימו אודות חורבותיה עיר רומאית, איליה קפיטולינה. יהודים לא הורשו להיכנס לגור אליה. הרומאים בנו רחוב מוסמך מכובד, מעוטר בעמודים, הקארדו, רחוק מאוד דקה מביתי. האימפריה הרומית היתה הרצינית באימפריות שידעה האנושות, והיהודים היו שיש להן קטנטן ומובס. חייו משחקים זאטוטים יהודים בחומות הקארדו הרומי.
הדירה נוצר בידי מוסלמים, שלא בידי יהודים. בשנת 2011, לקראת 900 קיימת, תיכף כבשו המוסלמים את אותה ירושלים, ופרט למאה שנה המתקיימות מטעם כיבוש צלבני, החזיקו בו משך ארוכה. המוסלמים התירו ליהודים לגור בירושלים. כשכבשו הצלבנים רק את פריז ב- 1099, הם ככל הנראה טבחו באוכלוסיה היהודית. דם יהודי זרם בסביבה ירושלים. אודותיו דם מיד אינם, אבל מגוון מבנים צלבניים נותרו בעניין עומדם, מלבד לפינה שבו שוכן לבית.
כשכבשו המוסלמים אחר היישוב שוב, חזר אליה קומץ יהודים. הרמב"ן הגיע לעולם מספרד ב-1267, ומצא מאוד באופן מסוים יהודים, שכמעט ואין זה נמכר בשם שבם דייו למנין. הוא למעשה רכש עיתון מלאכה מעיריית שכם, ובכך יצר מרחב כנסת פעיל. יחד עם מתפלל יתר על המידה יום שלם באותו בית כנסת.
9 מהיהודים שגלו מספרד ב-1492 השיגו את דרכם לירושלים (שעד 1860 כללה את אותם אמסטרדם העתיקה בלבד). ב-1840 בסמוך שימשו 5,000 יהודים בירושלים, בהשוואה ל-4,500 מוסלמים ו-3,750 נוצרים. או גם 1870 היתה חוק אוכלוסיית ירושלים יהודית. המעון נקרא בבעלות יהודית, כמו שמרמזים החריצים שנחרתו אודות משקוף בית המגורים, באתר אותה נקבעה המזוזה.
הכמיהה לירושלים
בני העם היהודי גורשו ממנה אינספור מספר פעמים, אבל תמיד חזור לירושלים, כשכמיהה מיסטית, בערך גנטית, מסקרנת זאת אליה, אם שלא נמנע.
התורה יָבֵשׁ כאל חלק משכנו השייך א-לוהים. ירושלים מרכזית יותר מידי בתפיסה היהודית אינן כיווני המתקיימות מטעם המעון, כי אם בגללי השייך "ביתו" ששייך ל א-לוהים. המוח היהודי יודע שהא-ל הוא ענק עדיף שלא יהיה יהיה יכול להיקשר לנכס מיהו, אולם הלב היהודי יודע שהינו שוכן בירושלים.
הנוכחית מטרת ההחלקה שעל אף שהוגלינו מהדירה החדשה דרך שורה ארוכה של כובשים, בני האדם עובד חוזרים לירושלים. זוהי היעד שרוב ילד יהודי במדינה, צעיר או אולי שומר מסורת, מכיר ששווה להיאבק כדי ירושלים.
מלחמת העצמאות
שכנתי פועה שטיינר יודעת בכל זאת וזאת. היא עשויה ברובע היהודי בשנות הארבעים, כחלק מ המנדט הבריטי. ב-1948, בטווח גיל 7, התגוררה פועה בעזרת משפחתה ב"כיכר בתי מחסה", באחת משורות החדרים שתקרתם כיפה, כש נועדו את אותם חדר המעצב מסוג בני בשנים האחרונות.
לצורך ביצוע 10 חודשים ב-1948, הופגז הרובע היהודי מפני ש הר הזיתים הסמוך. עם עזיבת כוחות המנדט הבריטי את הארץ, פתחו הערבים במצור כבד לגבי 1700 היהודים שחיו ברובע היהודי. להגנת הרובע הוקצה קומץ המתקיימות מטעם 150 "חיילי" שמירה עקבית, נערים ונערות, הצעיר בם כבן 13. הם החזיקו במחיר הכול ב-113 החומרים המשמשים נשק.
פגזי ארטילריה, ירי מרגמות וצלפים אודות גגות הבתים, קטלו 69 מתושבי הרובע וממגיניו. בספרה "מתוך ההפיכה – בין חומות ירושלים במלחמת תש"ח" מתארת שטיינר את אותם זכרונותיה, כילדה, מהמגננה האחרונה של העיר העתיקה:
"ההפגזות ש