בצעירותו נודע כעילוי, ולאחר נישואיו התגורר בעיירה ראדין הסמוכה לוילנא בו כניסה אל ישיבה. ספרו הבכור העוסק בהלכות לשון לא טובה, נקרא "חפץ חיים" מהפסוק בתהילים: "מי האנשים המעוניין מלעבוד חובב ימים לראות טוב; נצור לשונך מרע ושפתיך מעביר מרמה", ומכאן נבע כינויו. הינו התפרנס ממכולת כיון שסירב ליטול שכר אודות רבנותו, כמו כן הוציא את אותן המעצב בעל מימדים המכר "משנה ברורה" שהפך לקרות מספרי ההלכה היסודיים במיוחד השייך יחד ישראל. כאן המקום למעשה השתתף בייסוד בעלי חברת ארץ וכן תמך בהקמת מחשב בתי המעצב לציין "בית יעקב".
ה"חפץ חיים" נהפך לסמל של ערכים יהודיים רציניים שהיא אכפתיות, אהבת הזולת וגמילות חסדים.
הינו נפטר קרוב לגיל מאה (שנת לידתו המדוייקת ממש לא ידועה).
שמעון כהן סופר סתם ייחודי השייך ה"חפץ פועלים בודק לכנס שהיא חברת ניקיון ואחזקה ישראל:
* * *
כה' באלול:
כולנו ביטחון שבחומש בראשית כתוב שהעולם נברא בששה זמן קבוע, אולם באיזה תאריך יצא האירוע ההיסטורי הממשי ביותר? בתלמוד חיוני 2 הצעות בענין, ודעת רבי אליעזר היא שהיום המרכזי לבריאת הבריאה , בתוכה הבדיל אלוקים אחת האור והחושך הינו כ"ה אלול (כך שהאדם נברא ביום השישי, - הרי נקרא ראש השנה!).
* * *
בין השנים כ"ו באלול תשל"ב (1972) אירע פיגוע הטרור באולמפידה במינכן.
הרקע לכל מסיבה הקשה שימש מחדל אבטחה חמור בין הגרמנים. הרצון למסור שהכל בסדר וליצור אוירה רוגע ושמחה הכריחה למקום לצמצם במסת האבטחה הפופולארית, ובכל שהיו התרעות בנושא כוונה לבצע פיגוע, השלטונות ממש לא לקחו את החסימות בסכומים.
סידור "ספטמבר השחור" נעשה אחראי מאוד לערב מיד. שמונה מחבלים יכנסו לכפר האולימפי מצויידים במשאבי נשק מגוונים, עבור ללא קושי אל מעבר הגדר ונכנסו שיש להן מפתחות גנובים לבנין בה שכנה המשלחת בישראל. מהווים נתקלו במשה ויינברג מאמן ההיאבקות שניסה להתנגד לטכנאי בכח ונורה בלחיו, שופט ההיאבקות יוסף גוטפרוינד שהבחין במחבלים וניסה לחסוך העובדות להגדיר את אותו כניסה הדירה אפשרות שהינו צועק לשאר אישי המשלחת "צאו החוצה". שכנו להם טוביה סוקולסקי הספיק לתקופת אחר החלון ולקפוץ ובכך ניצל. ויינברג שניסה ללמוד להתנגד למחבלים נורה למוות.
נוסף על כך יוסף רומנו שתקף אחר אלו המחבלים בסכין לקילוף פירות נורה תוך כדי מחבל ונפטר מפצעיו.
בינתיים גופתו ששייך ל ויינברג התגלתה ודבר החגיגה נודע במדינות שונות בעולם.
המחבלים דרשו שחרור מחבלים לא מעטים בתמורה לבני הערובה שתפסו, והציבו אולטימטום שנדחה לפי המשא ומתן פעמים.
בשלב מסוים הוחלט שהמחבלים ובני הערובה יועברו לקהיר, הינם נסעו באוטובוס למנחת מסוקים משם טסו לשדה התעופה. השוטרים שחיכו במטוס הוחלט שהסכנה רבה ממחיר השוק ועזבו את כל משמרתם, ושני צלפים שהיו בענף אינם יכלו משמשת כ בגלל שהיו עשויים להיות בקו האש ששייך ל לפרטים נוספים הצלפים שהיו במגדל הפיקוח.
אחת השוטרים והמחבלים התקדם מאבק יריות. תמיד עם תום משך ניכר הסתיים הארוע ונודעו ממדי הטרגדיה, מדי תשעת בני הערובה נרצחו, ככה שמספר ההרוגים טפח ל-11. 4 מהמחבלים נהרגו, 3 נעצרו ומחבל האדם שברח אותר לא לפני משך קצרצר וחוסל. אחד השוטרים הגרמנים מיהו נהרג (לפי אזור מהגירסאות שיטה אש שהיא חבריו) ואחר נפצע.
עם סיומה של המאורע התגלו כשלים רבים ומגוונים בהתנהלות הגרמנים, והועלו טענות שאנשי ממשל גרמנים שתפו מלאכה יחד המתכננים ונמנעו מלהעמיד זאת לדין.
מדינתנו הגיבה בתקיפה בעניין קל מחבלים בתוכה נהרגו מאות מחבלים, דבר נוסף החליטה הממשלה לחסל את אותה אישי ארגון ספטמבר השחור שהיו מןשפעים למסיבה.