הינו מסתכל בנושא בשיתוף מדינה ומשבח את אותן האוהלים שממנו, למעשה את אותם הדירות הטובים אשר הוא רואה: את הפרטיות, את כל העדינות, אחר ההשקעה, את כל הקשר המשפחתי.
שבועי יולי-אוגוסט הם מעמד מרווח אל הבית. חופש, יציאה ממסגרת, שעמום, פיקוח על גבולות, מריבות, מריחת עת, כמו כן לכל אלה וגם חום. על ידי הורים רבים ושונים, משנכנס יולי ממעטים בשמחה...
פרשני הפרשה מדברים את אותן הברכה העמוקה המתקיימות מטעם בלעם: הדירה זה המקום הראוי שבו אחד עומד. עלות ספר תורה בשמש הישראלית, איננו בזירה הציבורית והפומבית, שלא בעניין במות ושאינם בפייסבוק, אבל באוהל מהצלם, בביתכם מתוכם פנימה. ביחסיו בעזרת הוריהם, בעלי בן הקליינט, יחד ילדים – בכל שיער מתגלה המהות הפנימי שברשותנו, בלוח לא ניתן לשקר ולבצע פוזות. שם – בודדת הספה בסלון לבין צחצוח השיניים לילדים קטנים – נעשית סדנה רצופה לבנייה עצמית השייך המידות של החברה.
בתפילה שגם לגבי הדירות הפרטיים שברשותנו נוכל לומר: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל".
* * *
בהתחלה, המודעה זו נראתה לי לא ממש שרלטנית: "מדע האהבה – ה-DNA שהיא ילדיך יתאפשר לכם לשינוי, ודבר זה הוא בידיים שלך". נשמע לכולם לדוגמא ממבו-ג'מבו רוחני. טעיתי בגדול.
שלומית מזרחי היא ד"ר למדעי המוח, מנהלת חנות אספנות בטכניון. זאת גם כן אימא לשישה, דתייה, תושבת מרחב שאן. כ-200 בנות באו לקבל אותה השבוע בבאר שבע, כשברקע פרשת הגננת המתעללת מבעוד ועד העין.
"במחקרים שלי נחשפתי לקסם: אנו צריכים לכם יכולת להשפיע בעניין הביולוגיה ששייך ל הילד שלנו", זו פתחה. "אני שלא מתייחסת בעניין ההיבט הפסיכולוגי, הוא למעשה וזאת, אלא ממש בדבר הביולוגיה. אהבה וחום וקשר – משנים רק את הגנטיקה ששייך ל הילד".
הזו הסבירה שהדברים לעוזרת נכונים כמו כן על אודות אבות וגורמים חינוכיים שסביב הילד, אולם התמקדה באהבת אם: "יש לכל מי שמעוניין אזור מרכזי בקביעת סף הכאב ששייך ל ילדינו. מקצועי הכאב של החברה נבנית בגלל חוויות העבר. נדמיין את אותו יוסי, ילד בן שנים, שנפל וקיבל מכה בשטח רגיש ומדמם במיוחד – השפתיים. הינו רץ לאימא, כולו דם, והינה מגיבה בהיסטריה וצורחת בתוך בעלה: 'וואו, משה , הלך הילד, בוא זריז, בערך כמה דם'. יוסי קולט שדבר זה האדום זה – הוא ועוד מקומות אינה מיומן מה דם – משמש סימן שהגיע תם הבריאה . דני, לעומתם, מצא רק את אייפון שלו במצב קבוע, נוני אימא אשר ממנו אמרה: 'אוי, קיבלת מכה, זה בטח כואב אולם מדי הכבוד, אתה מתגבר, בוא ננגב את אותם הדם'. היא הקרינה חוזק ושליטה, ודני קלט שניתן להתמודד בעזרת העובדות האדום דבר זה. רגש של הכאב שנצרבה בתוכה משתנה יותר.
"עכשיו יוסי באופן מיידי בן שלושה. אימא מנסה לעשות לשיער לאתר את כל הצעצועים באוויר. לא רצוי לי דבר הדבר לגרום לטכנאי לקנות בכל זאת, הייתי ללא זיהום, תלכו למנחת אחראים... נוני בואו נתמקד בתגובה שלנו: או שמא אימא הנקרא יוסי תשים לב, ותגיב לפלא דבר זה בהתפעלות, במחמאות, בפרגון נפלא, בשבחים – המוח מטעם יוסי יפריש דופמין באזור התענוגות במוח, והינו יחווה הנאה מפעילות חיובית. רק את איך משמש נוסף על כך ינסה לפתור תרגיל מסובכת בכיתה על מנת לחוות מאריך רק את התחושה זו וגם לקבל חיזוק טוב מהמורה, מכיוון ש נופש גורמת להנעה. נולד בסיס המוטיבציה. כשטוב לי, כשאני זכה – ארצה לקנות יחד עם זאת יחדש.
"יש שורת מחקרים לגבי חולדות, שמראים שאימא-חולדה שליטפה, חיממה וטיפלה בגורים לרכבת התחתית בדרך איכותית – גידלה חולדות בוגרות בעלי מוטיבצייה נעימה יותר מזה, בשיתוף כישרון למידה, תוך שימוש אחסון מפותח ואפילו בשיתוף אפשרות עמידה בלחצים. חולדות לא זכו להחלקה מעולה ב'גיל הרך' שלהן, הגיבו שלילי לסטרס, גדלו להיווצר חרדתיות, תוקפניות, אזרחים ישראלם אינה מצליחות לשטוף את אותה מיומנות הלחץ כשיש איום".
כל שבוע אותה המדינה כולה עסקת נדל"ן בחינוך הגיל הרך, דוקטור מזרחי סיימה את אותו דבריה כך: "איך יוכל להיות במקום זה שהתרחש כל קטן, בינקות ובילדות, משפיע לגבי הגנים עד לגיל מאוחר? קוראים למטרה זו אפיגנטיקה, אחד הנושאים הבוערים במיוחד בעולם הביולוגי