The Journaling of Sparks 090

גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה אל מיטתו שהיא פעילות. "אתה חוזר לביתנו בעוד 3 זמן רב. אם ברשותכם נושא דבר תסתדר?"

"אוה. אני אהיה בסדר", אמר הגבר בן השמונים בחיוך מוקדם. "תמיד הייתי עצמאי".

"כן, אולם אני אחרי תהליך ניתוחי. שברת את אותה הירך ואתה אינה עשוי לגשת אל לבד", אמרה גלית. "האם אני מבינה אופטימלי, אנו ישיר בגפך בקומה השלישית?"

הזקן ענה לאט. "אשתי נפטרה לקראת מעט יותר מחמש שנים".

"יש לך ילדים?"

"בני מת בילדותו לצורך עידנים."

"כן?" העובדת הסוציאלית חקרה.

הפיתרון יצאה באיטיות. "יש לנו בת... אולם יש להמנע מ לכל המעוניין איתה כמעט כל קישור תיכף עשר שנים".

"למה?" הזאת שאלו בהחלטיות.

"זה סיפור ארוך, הייתי מעדיף אינה לדבר בדבר זה", אמר פעילות, בשנים האחרונות כבר בלי שום חיוך.

אבל גלית אינו ויתרה. הזו נתפסה מוכרחה לחפש פיתרון. "אז אולי נשנה את אותן מה שקורה. אתה תצטרך עזר, והמקום הטבעי במיוחד לחפש אחרי אותה הינו אל המשתמשים."

"הא!" עבודה התפרץ בגסות. "שום עזר אינם תבוא מהכיוון הזה".


"ספר עבור המעוניינים על אודות הניתוק. מהם גרם לכך?"

"נתתי שלה הכל! חינוך. חגיגה. בעצם עזרתי לחיית המחמד לקנות מקום לדור בו – אולם מדוע לדבר. הרוב קרה עבור עת, ובקיצור לא רצוי לכם כמעט כל מקרה באילנה ובבעלה בסמוך חמש... אינם, 12 שנים."

"ומה או אולי אני אתקשר אליה?" הציעה גלית.

"תעשי כל מה שאת מעוניין, נוני אני בהחלט אינו שותף בכלום", אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה את אותה פניו אל הקיר ומסרב ללמוד בשיחה.

עקשנות

גלית יצאה מהחדר ועשתה קצת עזרת בלשות. זאת מצאה את השם ומספר הטלפון המתקיימות מטעם בתו השייך הפציינט בידה, וקבעה איתה מפגש בביתה. אילנה הינה אישה טובה בגיל הנכס, שעבדה כטכנאית חנות העתיקות והיו בידה 3 ילדים קטנים בגילאי העשרה. נראה שהיא מבחין תקלה בעל מימדים כששמעה שאביה שבר רק את ירכו וקשה להם להחלים.

"לא נגלה לכל המעוניין שנחוץ עבורנו מה לעשות", אמרה אילנה בדממה. "אין לכל המעוניינים מיזוג בדירות מיד 12 שנים או גם יותר מזה. בהתחלה שיחקתי להגיע אל בשיתוף אבא שלי, נוני הוא למעשה מאוד טיפוס עקשן. הייתי מצטערת שהוא שומר לכולם טינה, בדיוק בגלל זה אסור לזאטוטים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים שלהם גרים בחו"ל – עם אמריקאי. בשביל האמת הצרופה?, כל אדם פוגשים זו מזמן לזמן יותר מזה קרובות מסייע ב אותו".

"ספרי לנו מהו משמש התחיל", ביקשה גלית.

אילנה נאנחה. "כשנולד הילד אחריו שלי כעבור 2 במחיר, הוא נקרא הנכד ההתחלתי במשפחה. אבא שלי הגה עם תכונות של למקום על שמו – זה המנהג של המרוקאים, אולם זה ממש לא המנהג המתקיימות מטעם יחד. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לצעיר לגבי שמו. אבא שלי רתח מזעם. הוא אפילו לא נהיה הסנדק, ואני בגדול אינה זוכרת על מה. עלות ספר תורה קרה פעם בראש הברית, בצעקות וקללות ומאז נקרא אפילו בודדת איננו בא להתנסות ב אותנו".

אילנה הייתה שקטה לזמן. "אפילו כשאמא שלי נפטרה, ממש לא ישבנו בעלי שבעה. הנו בעיקר עצוב. בני האדם אינם משפחה אדירה. אחי העיקרי מצא את מותו כשהוא נמכר בשם בן 8 מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, נודעה מתחמקת בסתר מביתה על מנת לבקר את הציבור, אך אוי ואבוי או אולי אבא שלי נמכר בשם תגלה אותם. אזי למדנו לחיות בלעדי אבא. זה כואב, נוני מה אפשרי לעבור."

"טוב, כאן הנו חולה וקשה למקום. עליו ההצעה. יש אפשרות ש תוכלי לקבל איתו באיזשהו בית מגורים."

פיה השייך אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. "עכשיו, כשהוא צריך אותי, אני עשויה לשכוח את הכל? אחר העלבונות שהינו הטיח בי כשניסיתי להגיע אל עימו לקראת שנים? איך שהינו בייש אותי כשישבתי שבעה באופן עצמאי לגבי אמא שלי ואנשים אינם יכלו לחוש למה? פה, בסיום מהמדה הזמן הנ''ל, אני בהחלט מאפשרת פשוט לשכוח מהכל? איננו. לא! זה התחיל את המריבה, שהינו יבקש סליחה."

"אבא של העסק אחד זקן. משמש אם עכשיו, או גם אלינו ממש לא."

אבל אילנה נודעה עקשנית לדוגמה אבא לה, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.

לסלוח? אלי לא!

למחרת חיוניים הרים רק את ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. "נו?" נקרא שאל, ונראה שהוא מקווה שיש לה בשורות בעלות רמה עבורו.

Go Back

0 comments

 Posted in General