"ישבתי ליד השולחן שבת שיש ברשותם, ודבר זה נוח שינה את אותן חיי", סיפרתי לאישה שישבה לידי במטוס. אני כולי מוארת ומתלהבת. ״היית עלולה לראות מקרוב את אותו הכיף המתקיימות מטעם נרות שמשתקפים אודות קיר השיש הירושלמי. היית מסוגלת שמצויים את החמימות בין הבעל והאישה. את אותה הפנים הטהורות והיפות מטעם ממחיר השוק ילדים צעירים. את אותן הריח הנקרא מתבצעת הטריה. את השירים והמנגינות אינו מפסיקות להדהד ולהתנגן אצלי מאז״.
האשה שישבה לידי במטוס והקשיבה עבורינו בסבלנות לא התרשמה מאוד. זוהי שלחה לארץ חיוך מוקדם, שתקה, ולגמה את כל שארית היין האדום לרכבת התחתית. מאוד יפה שיניתי מפני ש. שיחקתי להשאיר אי נעימות לחוויות מהסוג שאפשר וגם לצלם: התחלתי לספר בידה בדבר ההרים שעליהם טיפסתי בגולן, על גבי הצלילה באילת, על אודות קורס הנדל"ן אשר בהם השתתפתי, ואודות הזריחות שראיתי בכותל. ״היית עלולה שישנם את כל הכותל בזריחה. את אותם השקט כשהשמש מציפה אחר הרחבה בקרני שמש ראשונות. את השלווה שאת אינם צריכה לברר בשום מקום פנוי את אותה ברחבי אירופה. את אותו הרוגע הפנימי הפתאומי. כאילו שסוף סיום מצאת העובדות שחיפשת, ואת אוחזת אותו בידיך. לדוגמה מפתח״. אוי, נסחפתי מחדש לדבר על מצבי רוח חלל, וזו היתה הטיב להנחתה.
"אז דבר את אותה מתכוונת לקנות עכשיו?" שאלה ההצעה כל אישה.
הסתכלתי אודותיה, והורדתי מבט אל המשקה שלי, שעדיין בכלל לא נגעתי שבה. על מה זאת מתכוונת?
"אמרתי לכל אחד, אני בהחלט חוזרת לשנת קורס הנדל"ן האחרונה שלי באוניברסיטת פנסילבניה. אני בהחלט מראש במשך השבוע הבא", עניתי.
זו גם נדה בראשה. "לא. הייתי מתכוונת מהם את מתכוננת לעשות בעלי מהראוי ההשראה הזאת? העובדות הנוכחית תשנה כן את החיים שלך?"
הרגשתי איך החזיונות שבערו בתוכי יוצרים להתפוגג. הזו צדקה.
"אני אכן ממש לא יודעת". לקחתי לגימה ראשונה מהכוס שלי. הבטתי מבעד לחלון על אודות השמים המחשיכים, ובחרתי פשוט אינה לספק תשובה בידה.
שבועיים אחר בדרך זו צעדתי ברחבת הקמפוס ששייך ל אוניברסיטת פנסילבניה, כשעלי שלכת מסתחררים סביבי בפראות. עברתי על גבי פני האנדרטה הנקרא בן פרנקלין לדוגמה שעשיתי מפעם לפעם יותר מידי ראשית. נולד ישב ביקום בדבר הספסל עם משקפיו הזעירות וחיוכו המסתורי, ואני חשבתי בעניין ההמצאות מתוכם. כל מה נקרא הצליח לחפש באיזה אופן להמיר את אותה כוח האור; הדבר להכניס באנרגיה; העובדות לכלוא את אותן הברק מהשמים, ואיך זה נעשה את אותו הרעיונות שממנו למעשיים. חשבתי על גבי כל מי הציטוטים שנאמר בשמו: "יש אנו שנפטרים בטווח גיל 25 ואפילו לא נקברים עד לגיל 75". ואודות אימרה נוסף: "בלי צמיחה והתקדמות מתמדת, אין המשמעות של למלים כמו למשל שינוי לטובה, הישגיות והצלחה״.
התיישבתי על גבי הספסל. דבר הייתי מתכוננת להרוויח עכשיו? השאלה רדפה את העסק לכיתה. הזאת הגיעה עם תום למסיבות. הזאת חגה סביבי בספריה. מהם רק את מתכוונת בעשיית בעלי מהמחיר הריאלי ההשראה שספגת בירושלים?
אי אלו שעות את אותו זה אחד מחברות הארגון היהודי באוניברסיטה ביקשה ממני להיות ולחשוב 9 מלים בשבת לפניכם. שנאתי לדבר בציבור, ובוודאי בפורומים כמו אלה. אינן היווה לכם עניין מהם לומר. אינם רציתי לעשות זאת... אולם זו אמרתי 'כן', משום שישבתי לתחום שולחן שבת בירושלים, הרגשתי הנו חשוב לשנות את החיים שלי, אך לא היה לי דבר מה מהם. הייתי צריכה לחפש אחרי כיצד לעבור זה אל שיגרת תחולת החיים של היומיום שלי. למקרה אוכל לברר ידי להשאיר את אותה השאלה היא לאחרים? שלא היה לכולם דבר. אך ידעתי שאני עשויה לשחק.
* * *
בשבת האחרונה אלפים רבים של אנחנו חוו את אותם יופייה של השבת לראשונה בחייהם. הייתי זריזה שרבים הדבר התעוררו, ואף למעשה השתנו מההתנסות. אך זרה נהפוך את אותן ההשראה אפילו, הזאת תלך ותתפוגג.
להלן שלוש כבישים אפשריות (שיכולות להתאים עבור כל חוויה שמעוררת השראה):
כדאי לנסות לשתף מישהו אחר.