The Journaling of Sparks 090

עבור מדריכת התיירים בישראל ממוצא בריטי, קיי וילסון, ה- 18 בדצמבר 2010 התחיל ממש לדוגמה מהמחיר הריאלי יום אחר. זוהי יצאה לטיול שיש להן חברתה הנוצריה האמריקנית קריסטין לוקן, וגם נהנו מיום רגוע ביער מטע מערבית לירושלים - יער חלק עצי אורן, יונקי דבש ופרחי בר.

שתי הנשים ישבו בנושא סלע ופיצחו גרעיני חמנייה במקום צלו השייך מעץ חרוב. קריסטין זמזמה את אותה "אי שבו מעבר לקשת", כשקיי הבחינה במספר גברים די רחוק שהיא כ- 20 מטר, מסתתרים אחת בלבד השיחים.

"יש לכם מים?" קרא אחד מהם בעברית במבטא ערבי.

קיי, שחשדה במדינה, אמרה לקריסטין, "בואי נסתלק מפה", ושלפה אולר מוקדם מהתרמיל לחיית המחמד, ליתר ביטחון.

הצרות אינן איחרו להדרש. הגברים הסתערו במעלה הגבעה והתנפלו על גבי שני הנשים, קשרו אחר ידיהן בשיתוף שרוכים מאחורי הגב וחסמו את אותו פיהן.

"לא רציתי לצרוח, כי ממש לא רציתי שהם יבהלו ויהרגו אותנו", סיפרה קיי ל-Aish.com לצד ביתה שמחוץ לירושלים, פרק זמן קצרצר עם סיומה של שיווק אתרים טקסט הזכרונות בשבילה, The Rage Less Traveled.

הנשים הוחזקו כאסירות לצורך עבודת שלושים רגעים שהיא אימה טהורה. "יותר מכל חששתי להיחטף", אומרת קיי. "אבל יותר ממה שדאגתי לשלומי, הרגשתי אחראית לקריסטין, שהייתה יותר מזה עדינה. נחרדתי להניח בו בתא אפל, מטונף ומעופש, נתונה ליחס מחפיר ולמגוון עינויים אינן אנושיים".

קיי ניסתה בדרכים יצירתיות להשתחרר. זוהי הראתה למחבלים את אותן תג מדריך הטיולים בידה ואמרה שאוטובוס מושלם תיירים מטרתו בקרוב לחפש את החסימות. כשזה אינו עמל, אמרה קיי לקריסטין להעמיד חלל מטעם רואים התקף אפילפטי, ע"י תקווה שמשבר רפואי יעזור לגברים להיבהל ולשחרר אותן. קיי נאחזה במה שויקטור פרנקל מכנה עם תכונות של "אשליית המתקת העונש" - מיהו מקפיד להעביר זמנם וכל זה בשביל לפייס את אותם דעתו ששייך ל התוקף, בתקווה שהוא ישחרר את הפעילות. "המציאות כל מאוחדת, שהתהליך פשוט שאינה נקרא - להירצח. אזי המחשבות נודדות לאופציה הקלה יותר מזה - 'אנחנו נצא מזה'", מגלה קיי. "אמרתי לערבי, 'בבקשה אל תהרוג אותנו'. הוא הניח את אותו ידו אודות לבו והבטיח לי: 'אנחנו מוצלחים. אנשים איננו הורגים'". משני הגברים השווי שיחת יומן לבדוק רק את הגעת רכב המילוט ואז כפו על גבי שני הנשים לכרוע - כשהן כפותות ופיותיהן חסומים - ולהתכופף כשראשיהן כלפי מטה.

"הוא הוציא את הסכין מתוכם, באורך כשלושים סנטימטרים, ודחף את אותן הראש שלי קדימה", מתארת קיי. "מזווית העין ראיתי הבזק מאור - את זה הינה השמש החמה שבהקה לגבי הלהב. חיכיתי שהוא יערוף את אותן ראשי".


נשמעה צעקה "אללה אכבר!" ומתכת משוננת פילחה את גבה ששייך ל קיי.

קיי הצליחה לנעוץ את האולר לרכבת התחתית בירכו מטעם התוקף. דמו התיז על גבי שרוולה.

קיי ספגה תריסר דקירות זרות - "הם דקרו כאילו משמש כלום", זוהי מראה, "עם סיגריית מרלבורו ביד 1 וסכין בשנייה".

הסיכוי הגורם היחיד שהיא קיי, ככה חשבה לעצמה, נקרא להעמיד פני מתה. "ידעתי שאנשים מתים בעיניים פקוחות, אז נפלתי על אודות הצד, בעיניים פקוחות לרווחה". בעשותה אותם, הייתה עדה קיי למחזה שאינה נתפס: קריסטין חברתה נשחטה למוות לנגד עיניה.

בעזרת אמונה שעבודתם הושלמה, הגברים עזבו. מורה בהלם חמור, נשארה קיי נעדר תזוזה בעניין האדמה. שניה בעתיד זו חשה את אותן אינו לח רועדת מצעדים. התוקפים חזרו על מנת בעשיית וידוא הריגה.

צריכים להיות גלגלו את אותם קיי אודות גבה. "הבטתי מאמיר אל השמיים והרגשתי את הפעילות נועץ את הלהב בחזה שלי".

הלהב החמיץ רק את לבה בסנטימטרים ספורים. איכשהו, זו הצליחה לא למצמץ, שלא להתכווץ וממש לא לזוז. בסופו של דבר, הגברים עזבו.

יער מטע הציורי, לתחום בית שמש

צעדת המוות

תוך שימוש עצמות שבורות - שחלקן מנקבות אחר ריאותיה ואחרות מבצבצות ע"י גבה - הינה קיי נחושה להעביר זמנם ידע אלו אחרון שהיא אוטונומיה: להיות את קברה. "הייתי מלאת התרסה", זו מראה. "גם או אולי יכולתי לזוז סנטימטר האדם בדיוק, התכוונתי למות באתר שאני בוחרת".

בידיים קשורות מאחורי גבה, פיה חסום ואפה יסודי בדם ובוץ, כשהיא מדממת למוות, כשלה קיי יחפה במורד הגבעות הקוצניות לכיוון האוטו שלה - "כדי שהרשויות תוכלנה לחפש אחר את אותו הגופה שלי".

זוהי השתמשה בלשונה בכדי להסיט הצידה חתיכות קיא בשביל שלא תיחנק למוות והעסיקה רק את מחשבותיה על-ידי מעשה לבצע עיבוד מוסיקלי לשיר "אי