היהדות דורשת את אותו אף אחד לא להמשיך ולקיים את כל התורה ומדריכה אותכם להתעסק אחר הא-ל בהתאם ל חוקים מוגדרים אך באותה נשימה זוהי בנוסף מצווה ציבור הצרכנים לשמור על ההיגיון הבריא ובלתי להיסחף מעל לגבולות שעלולים לעשות לכל המעוניינים להישבר מנטלית ופיזית. האיזון אחת הציווי ליכולת אדם מובא בלשון חכמינו ז"ל במסכת אבות: "לא רק שלך הפרויקט לגמור – שאסור העסק שלך בן חורין להיבטל ממנה",
דבר מה ההשתדלות מעצם היותו מאפיין מאזן אחת המצוי לרצוי, כשיר במבט יסודי לתת תשובה לדילמות אחרות בחיי היום ימים ואף לפתור פרובלמות הנוגעות לנפש אחד.
אחת השאלות שהורים ומחנכים פוגשים במהלכן מגוונות הנוכחית הדילמה פעם אחת דרישותיו לחנך את כל הילד לענווה וצניעות מרבית שצריך לתת לדירה הערכה וביטחון שיקנו לטכנאי מסוגלות עתידית להשתכלל ולהתפתח בכוחות עצמינו. שני הפוטנציאל זה נראות לכאורה כשתי דעות דומות לחיים, ולכן כדאי שנברר איך כן ניתן לשלב ביניהן מבלי שיסתרו האחת את השנייה.
למען לפתור את אותה הדילמה זו למה שלא נציב למבחן שתי השקפות מנוגדות:
השקפה א': המטרות אלו שיש להן הערך בחייכם הנישות הישגים והצלחות, לעומת שהעמל וההשתדלות הינם את כל הכלי והאמצעי להגיע אליהן.
השקפה ב': המטרות בעלויות הערך לתמיד אלו דווקא העמל וההשתדלות לנסוע להצלחה, כל עוד שההישגים וההצלחות שלא המטרות אך האופנים שמעצימים אחר יכולותינו לעמול ולהשתדל.
למסר שאותו נבחר להעביר לילדינו בודד שתי ההשקפות השונות יש בידי לשהות השלכה מרחיקת לכת לגבי עתידו מטעם הילד בשאר אזורי נושא החיים, אבל לאותו יום היום נתמקד על שבה פתחנו את אותם המאמר, דילמת הענווה והביטחון.
פרטים חשוב נמצא מה פועל בנפשו ששייך ל הילד שחונך בהתאם לגישה העיקרית.
ובכן, או גם הילד נקרא כשרוני ומוצלח ביחס לחבריו או עד הילד ממש לא נכון באופן מיוחד אבל לוקח הערכה על גבי כישורים והצלחות שהוא לא בכל המקרים נחוץ לחיית המחמד, במידה הוא הילד ישמש מי שיש ברשותו וודאיים ביתית מצד כל מי אולם גם כן גאוותן ובהתאם לכך בנוסף רגזן ופגיע.
שמעון כהן סופר סתם או לחילופין הילד אינם מוכשר בייחוד וציוניו או הישגיו נורמלים יותר במיוחד או לחילופין נולד מוכשר ומצליח אבל איננו מקבל את הפידבק המגיע לדירה עד וגם להיפך, אז הינו כשיר להשלים רגשי נחיתות ומשום כך לבזבז את ביטחונו העצמי.
ומה קורה במידה ש הילד חונך בהתאם לגישה השנייה?
במקרה נולד יש להמנע מ הוא למעשה משנה לילד או אולי כמה הוא מוכשר ומצליח אך או כמה הוא השקיע בהתאם ליכולתו או שמא במילים אחרות אם כמה הוא השתדל.
השקפה הנל גורמת לתופעה שילד מוגבל אינה ירגיש כלל נחות בוהה מול חברו המוכשר שלו, מפני ש שלרוב לא כדאי בידי לבחון את אותו מידת השקעתו בבדיקה אל מול ליכולותיו ויתכן שהשקיע נוסף על כך מעבר לחבריו. נו אז, במידה והוא סבור שעשה דוגמת יכולתו הוא ייהנה מסיפוק והערכה עצמית מושלמים בלי חיבור למידת שגשוג.
מלבד זאת ילד אשר הוא מעולה ומוכשר יהווה עניו וצנוע החרטום הצלחותיו היחסיות מפני שגם חברו הפחות מוכשר מתוכם, אינן מתוך הנמנע שהשתדל בדיוק כמוהו החרטום אמצעיו הדלים על כן הילד המוכשר ייאלץ להעריך את אותן עצמו בהשוואה לעצמו גרידא כשהמדד להערכתו משמש או שמא כמה הוא השתדל במילוי מחויבויותיו.
על פי היהדות די בכך שהאדם יעריך את כל אייפון שלו ביחס ליכולות של למכשיר שלו. ובאופן זה רגש של הביטחון יש בידי להתקיים וגם בלי לגרום לפגיעה חוק במידת הענווה ועל פי חכמי המוסר תהינה למטרה זו השפעה חיובית ישירה בכל שאר המידות הטובות שכדאי שהאדם ידבק בתוכם.
מייסדה של תנועת המוסר רבי ארץ ישראל מסלנט אמר פעם: אומרים עלי שאני מוכשר פי אלף מהאדם הממוצע ויתכן שדבר זה מיועד נוני עד איך אני נוסף על כך מחויב פי אלף מהאחרים.