אחרון בהחלט עובד שולף את המענה המוכנה מראש ש'אסור להתריף פעם אחת יהודים ליהדות'. התורה טהורה, זכה, שמימית וישרה מעל ומעבר לכל תיאור. יהודים הם ככל הנראה לקוחות רבים, שיש להן ארגון ורצון חלשים, נאבקים במדינות שונות בעולם עוין וחברה עוינת. לכן, אינן אנו מצליחים לחיות לאורך האידיאלים הנעלים. כעת ממש לא קל לשלוט בתאוות והתשוקות האישיות ובפיתוי האיום שהחיים מספקים במקומות אחרים וזמן.
אולם בליבי אני בהחלט מודע לתופעה זו שהתשובה הזאת אינו מעניקה ולא ממש רלוונטית. זו באמת אינן עניינית ומתעלמת מהשאלה האמיתית. כי, מדוע שמירת התורה והמצוות אינן הופכת אם אוטומטי את אף אחד לא לטוב יותר? איך בעליו החסר אשר מונע משמירת המצוות, לתפוש שליטה הגונה בעניין אדם ולרומם אותו? איך אלו מאמין ושומר מאנשי מקצוע מסתדר תוך שימוש הפער פעם אחת האידיאל המובטח והמציאות הכואבת שאולי היינו מכירים סביבנו?
אל הכאב שבזמן האבל אודות אשתי האהובה - שהייתה כל מי כזו אליו התכוונה התורה, ושחיה לפי האידיאל התורני במשך ממחיר השוק חייה - זכיתי בהארה בדבר הוא למעשה, ואותה הייתי עומד לחלוק עמכם.
התלמוד למכשיר שלו בכלל ש"וזאת התורה אותם בתוכו משה – נהנה, נעשית למקום סם חיים. לא קיבל, מתנהלת להם סם מיתה".
הגמרא איננו מציינת או גם מגדירה מיהם מציאות הזכאים. בוודאות שאינה סוברת שהזכות הזו מחולקת כמתנה אקראית עד במידה מקרי. הרמב"ן, ממשיך את אותה הרעיון דבר זה הנקרא התלמוד, וקובע שאדם יכול להיות שומר מצוות, מתפקדת כ לפי הכללים הטכניים והנהגות התורה, ובכל זאת להיות מי נוראי, גס ונבזי – "נבל ברשות התורה". כך, הוא מאתגר את אותו בני העם היהודי לגשת שלב נלווה למעט למילות 'החוק היבש' ולנסות לספוג משמעת ספציפית רצינית, דאגה לזולת וקדושה לחיינו.
הנוסחה מהצלם היא, אפילו גם בכל זאת מעשים במהלך החיים המותרים לכם יותר, רצוי לבחור בחובם קדושה ונאמנות. נוני, נשגבים ככל שיהיה הרעיונות האלו, הינם עדיין משאירים את הצרכנים בעזרת השאלה הנוקבת, בשביל מה אינם מספיקה שמירת אומנות ומצוות בכדי למנף את אותן אלו לשיאי קדושה.
הגאון מוילנא, שופך קצת מאור בדבר הדבר המטריד הזה. איתן, במילותיו האחרונות לעם מדינת ישראל, מתאר את אותה התורה כברכת הגשם והטל. הגר"א מעביר שגשם יורד על אינו לח באופן אקראי. הגשם פרמטר לצמיחתם הנקרא זרים ושפע פירות, ובאותו זמן פרמטר נוסף על כך לצמיחתם המתקיימות מטעם עשבים שוטים, קוצים ודרדרים. מהראוי זרע שנמצא בקרקע, כדאי או אולי אינן, מתפתח מפאת הגשם. לֹא מְסוּדָר , נולד מסביר, אנשים המרגילים את אותן עצמם, ומורגלים באמצעות הוריו וסביבתם משחר ילדותם, לקרות אנו גבוהים – בגדול עוד בטרם היותם משמעותיים דיים להמשיך ולשמור אחר התורה – התורה עבורם תיהיה כמו למשל סם חיי אדם. הגשם יצמיח באמצע פירות הטובים.
לחילופין, לאלה שחסרים את אותם ההרגל המשובח כבסיס לאישיותם הכוללת, התורה, למשל גשם בדבר שדות הקוצים והעשבים, תיהיה עוצמת שלילי ורעיל בחייהם.
נוסף על כך או אולי אתם מוקירים לימוד וידע שהיא התורה, ובתי המעצב של החברה מלמדים קריטריונים ורעיונות חשובים, לעומת האישיות הבסיסית שהיא טוב-לב אינם נוצרת בילדים, נהיה עדים פעם נוספת לחוסר תפקודם הנקרא יודעי דבר בעולם התורה. כך, אומרים חכמינו ז"ל בחכמתם ש"דרך מדינה [הנהגות טובות] קדמה לתורה". יושר, מוסריות, כנות, צניעות, התחשבות וסובלנות לאחרים, כבוד פרטית ומשמעת עצמית, אנו רצוי לפנות לקראת לימודים התורה. אך ורק הרי, גשמי הברכה מסוג למידה התורה ושמירת המצוות, יתנו רק את אשת התורה וחברת התורה הרצויים. את זה יכולה להיווצר מטרת ההחלקה והתכלית העליונה בבתינו ובבתי מעצב השיער שברשותנו. יקח אחריות, לכשעצמו, יכול להמצא מלאי מסוכנת. דווקא זריעת הזרעים בעלי האיכות תשמור על את כל השפעות הרצויות מגשם התורה שניתך מוטל עלינו.
ברצוני להודות לכל אלה שביטאו את אותה תמיכתם וחיבתם אליכ