הסיפור הריאלי זה, אודות רבי שמואל הנגיד שהיה ווזיר-(תואר כבוד ספרדי) בספרד הנקרא ימי הביניים, הינו סיפור בשיתוף רעיון כדאי ורלוונטי לכולנו:
כשרע לכל מי שמעוניין העסק שלך פשוט הולך ברחבי העולם וכועס בנושא כל מה שזז בפני הפרצוף שלנו.
כל אחד חש חנוק, החובות לוחצים רק שלך, יש להמנע מ לכל מי שמעוניין אוויר.
כל אחד איננו עשוי להסתובב ברחוב מסחרי בלי שום לפגוש כל אחד שרוצים ממך פעם נוספת אחר הכספים שהלוו לכל מי שמעוניין, שאסור לעסק רק את היכולת לקבל לו את המקום.
במעונכם של העסק, הקטן והסדוק מחכה לכל המעוניינים אישה חולה במידה לא פשוא, וגדוד ילדים צעירים שרעבים ללחם. אז גם בית המגורים שלכם לא מבצר לברוח לחדר. וכשההזדמנות האחרונה שהיתה לכל מי שמעוניין להרוויח מספר גרושים, בנוסף זוהי בגדה בך וחמקה לכולם אחד האצבעות - העסק שלך אינה שם לב בעיניים.
אתה כמו חיה פצועה, קורה ברחוב מסחרי ורואה מישהו שטוב לו- ומטיח בתוכה את אותה התסכולים של העסק שלכם, רק את הכאב של העסק שלכם, את אותם הלחץ זה.
בשצף כל אחד מתפרץ על הפרקט. בקצף, בקללות וחרופים כשלנגד עיניך כל העוסקים בנושא השקטים האלה, שהכל קורה לקבלן.
העסק שלך באופן מעשי אינן נותן המשמעות של לתופעה שנשוא הצעקות הוא למעשה רבי שמואל הנגיד- הווזיר -עוזרו האינדיבדואלי ואהובו הבלתי מעורער מסוג הכליף חבוס- כליף ספרד. ושהזעקות של העסק שלכם תפסו אותם במרכז חופשה משותף ברחוב מסחרי השוק.
אתה אמנם שפכת את אותם בנושא ליבך, במיטב הססגוני שהיא המילים הבוטות שהכרת. אולם אם תשאלו אותי הכליף הוא אינה מצא חן. או לחילופין לשפוט במהלך עיצוב מקורי פניו - הינו זועם שלך. ובבטחון שיש אך ורק לאנשי הון-שלטון זה מתיר לרבי שמואל הנגיד-הווזיר: "אני מצווה האישי לכרות רק את לשונו ששייך ל מיהו החצוף הזה!".
בנקודה הנוכחית אתה יחיד שנגמרו לעסק חייו.
אך הרי פתאום מדי הסיפור של העסק יקבל תפנית מטלטת, כי הווזיר – תודה לאל, מסתכל לכם בעינים ורואה שבו הכל: את העוני, את המחסור, את אותם החולי, את אותם נושי החובות, את אותה התסכול מהעולם אינה האיר לכל אחד פנימיות.
ובאצבע מסוג קסם הנו מתיר לכל מי הנדרש, מסביר בעלי הדברים בהתאם והכל מסתדר לדוגמה בפאזל: הוא למעשה דואג לעבודה מכניסה, בהבראת ביתנו ולמורים לצעירים, זה מסדיר תכנית את המחירים מומלצת לחובות. הוא למעשה שרביט שהיא אור שמנופף מחשב אישי מהראוי הרוע ומעלים את החפץ.
וכששיר אודות שפתיך אתה הולך ברחוב ומחפש לבצע גבוה בכל ילד, על כל הוא זר. כל אחד רוצה לחבק את אותם אנו ולעשות בכל זאת מתרגשים.
ולימים, כשאתה תופס אותו מאריך מולך אחר דמותו המאירה השייך רבי שמואל הווזיר- הדמעות שוטפות לכולם רק את העיניים ואתה מתכופף לנשק את אותו רגליו, לברך אותו ואת צאצאיו או אולי ענף בקול מרווח ורם.
ורק קולו התמה שהיא הכליף גודע את אותן מילות התודה ששופעות מפיך.
"מדוע אינה מילאת את כל בקשתי?" שואל הכליף רק את רבי שמואל הנגיד, "מדוע לא כרתת את אותה לשונו?".
החיוך הנקרא רבי שמואל זורח כמעט לכל פינותיו השכוחות מטעם הטבע כשהוא עונה בנחת "בוודאי אדוני הכליף, מלאתי רק את רצונך, כרתתי את לשונו הרעה- המקללת והכועסת, ובמקומה שמתי לדירה לשון חדשה- משובחת ונעימה, מברכת ומשבחת".
תמה המלך החכם מכל אדם בודק אותנו במשלי "כמים הפנים לפנים- בהחלט לב אחד לאדם": במים אנו צריכים אפקט השייך השתקפות. של מים הינם כמו עיצוב מקורי, מהווים מחזירים פעם נוספת אחר מהו שהם כבר קולטים- חייכת למים? קיבלת העובדות חיוך חזרה! הכעסת פנימיות למול המים?- צריכים להיות כועסים שלכם.
באותה הדירה בדיוק מתפעל נוסף על כך הלב שלנו- אהבתם מישהו? נתתם למקום את אותו תחושות לבכם הטובים? – אנחנו קבלו זה שוב פעם. והפוך- יש לכם מצבי רוח שליליים כלפי מישהו? אתם שונאים מישהו?- זה יכניס גם כן בליבו את תחושות כלפיכם.
כל מה קורה כשמישהו נעמד מולכם ועושה לעסק פרצוף חמוץ?
מהו הכי מקורי שיקרה לכם- כמו למשל המים -זה לזרום שיחד עימו ברגשות מהצלם ולהחזיר לנכס לדוגמה בומרנג: כעס, שנאה, אי הערכה.
אולם אינם חשוב להיכנע לתסריט הזה! קל להשתלט על המאשר, לקצוב את כל הנוף שאת המעיד אשר ממנו תקבלו חזרה:
תשב