ואז, בת ה-14 שלי ואני השתתפנו בטיול בר-מצווה שהיא קרובי משפחה וחברים בכלל ארצנו, שנראה בהרבה יותר כמו טירונות חתונות. זה לקחו ציבור הצרכנים למסעות, לזחילה במערות, רכיבה במכתש, גלישה באומגה, טיסה בכדור פורח... הכל נעשה כל כייפי, וכמעט כולם השתתפו בהכל. או גם... שהגענו לסנפלינג.
לא מציאות ידעתי במה מדובר כאן, נוני ידעתי שאנשים הרוויחו אותם ונהנו באופן מיוחד, ולכן תכננתי להשתתף. הקבוצה הוסעה לפסגת מצוק, ואנחנו צעדנו בנאמנות לנקודת הגלישה, בטבע פגשנו נספח צאצאים יחד הכבלים גלולים ורתמות, מאחורי שלט חלל גדול המצע כתוב: סכנה! נא להתרחק מקצה המצוק.
אלו הסבירו לכם בפשטות שאולי אנו חושקים לחגור את אותו הרתמה, להחזיק בחבל, ולרדת מהצוק המסוכן, לאחור.
בהחלט, בטח.
אמו הנקרא בר-המצווה, חגרה רק את עצמה בלעדי היסוס וירדה מהמצוק. הבטתי סביב בדבר חבריי ל'טירונות', ותהיתי או לחילופין גם צריכים להיות רוצים 'רגלים קרות'. מגוון נסוגו לאחור והודיעו שהדבר אינו בשבילם.
גם הייתי היססתי. הדבר שהלחיץ השירות נמכר בשם איננו יכולתי לבחון איך יעשו בכל זאת. אינם הראו לכולם סרטון וידאו או שמא מרב המחשה יוצאת דופן, ומכיוון שהיינו יודעים להתרחק מקצה המצוק המסוכן, יכולתי להבין תמיד בקסדת המגן שנעלמת מתחתיו, ושום דבר יתרה מזאת.
רק אחת מבנות הדודות הבוגרות בטיול נתפסה שיינדי, המתקיימות מטעם מאפשר להתעמלות והאישה החסידית הכי 'קוּלית' שפגשתי במהלך החיים. שיינדי התקדמה בנושא המצוק, חגרה את אותם עצמה, מתחילה לפנות לאחור ונעלמה.
תמלול הקלטות , האמא ששייך ל בר-המצווה, שיינדי מורת ההתעמלות החסידית, העובדות איתי? בתי הביטה בי בעיניים שאמרו, אני בהחלט אינן יוצר זו, אך נאה אם אחר בהחלט...
חייכתי באומץ, התקדמתי ועברתי רק את שלט הסכנה, חבשתי קסדה וחגרתי אחר הרתמה. הצעיר שנראה בקושי בגיל הכדאי לנהיגה, הסביר שהחבל שהוא משחיל בידי וו מתכת בצורת S, יחזיק אותי כשאני קטנה את כל המצוק. ואם אתר ישתבש, חבל נספח אשר הוא מחזיק ישמש לגיבוי. "אל תדאגי", נולד אמר, "אני מחזיק אותך".
מילאתי אחר הוראותיו, הפניתי את אותן גבי למצוק וראיתי את כל הקבוצה - עם בתי שהסריטה כל לדורות הבאים - מסתכלת עליי. "תרדי" הוא למעשה אמר.
קפאתי. דאגה ממש לא ברור מילא ההצעה. זה היה משתק, דאגה חונק אינה זכרתי שאי פעם הרגשתי.
"לא יודעת או הייתי מסוגלת", אמרתי לבחור הסבלני.
"את יכולה", הוא ענה. "תזכרי. אני מחזיק אותי. דווקא תרדי מהמצוק."
למען להקל אודות החפצים, התכופפתי וניסיתי להתפתח לאט. הורדתי קודם כל את אותו רגל שמאל. אולם הרגל שלי אינן הרגישה כלום, אך אויר מפחיד וריק. הבטתי יותר מכך בעיניים מבועתות והתחננתי, "באמת, לא נמצא עבור המעוניינים שאני יכולה לבצע זו."
"רק תעשי את אותן הצעד ההתחלתי. הייתי מחזיק ההצעה."
ירדתי מהמצוק.
ובמקום לצלול באופן ישיר בפוטר, גלשתי לאט, מתבוננת סביב על יופיו הנקרא המדבר, יודעת שלמעשה עשיתי יחד עם זאת, ושאני אהיה בסדר. נחתי בשלום, וחשתי מחוזקת. או אולי הצלחתי להתגבר על הפחד דבר זה ולפרוץ אחר מקום הנוחות שלי בדבר המצוק, דבר גם אני יכולה להשיג?
לפרוץ רק את המחסום
בין השנים 1954, פרץ רוג'ר בניסטר את מחסום 4 הדקות בריצת הודעה, מחסום שמאה שנות שיאי ריצה הוכיחו ש"אי אפשר לעשות אותו". אל 46 זמן, וכולי מישהו עשה את כל הדבר. בזמן 9 השנים הבאות, על פי רוב 200 אשת שברו את המחסום הבלתי-עביר לכאורה.
כששתי חברותיי ירדו מהמצוק, גיליתי שדבר זה אפשרי. או אולי גם יכלו לעשות זו, הרי נוסף על כך הייתי יש בידי. מומחה בתחום בגמלאות שהשתתף בטיול אמר לכל המעוניין מאוחר מעט יותר, שכשהוא ראה שאני מאפשרת לקנות הנל, כמו כן הינו העז להגיע .
Go Back