ולמרות הכול, עליכם בסביבת האלה להט דתי מאמין. שכנתי המבוגרת, גרייס סי באקה, עונדת סיכה של הבתולה מגוואדלופה, קדושה קתולית מקסיקנית. בחלונות רבים נכנסים פסלי קדושים קתוליים מעוטרים במחרוזות תפילה. במורד הרחוב מצויים מוסד לימודים לריפוי הוליסטי וכנסיה ספרדית, ובפינה אתם יכולים לדעת בוודאות בבעלי, רוברט, נוהג בג'יפ צ'רוקי שזגוגיתו הקדמית סדוקה. נקרא כהן דת זֶן בודהיסטי, ראשו מגולח וזה עונד צמיד חרוזים בודהיסטי.
חוץ לפינה
למעט לפינה, ברחוב פרנקלין, נמצא ביתה שבו הוא מתעניין לעברית שלי. כשאני עשויה על אודות המדרכה, הייתי מסוגלת להבדיל ברוח התפילות שעולות מהאספלט למשל ערפל דק בסיום הגשם. לבי פועם בחוזקה כשאני מתעורר בשביל לביתה ונוקשת בעניין דלת הבית. בחדר הבישול זה, אודות שולחן מכוסה שעוונית מיושנת בדוגמת תחרה, למדתי את אותו הפעלים העבריים וכיצד להדליק נרות שבת. דאגתי לשלומן הנקרא נשותיו שהיא יעקב, ולאחותי רחל. למדתי אלף-בית שנשכח לפני עשור.
גידלו את העסק באמונה, שעל אף היותי יהודיה, עניין נחשב כשלעצמו, הדת אינו אפילו אמונות טפלות ובורות. אבי העביר לכם את אותו הפרטים הבא: א-לוהים נועד לזאטוטים ולמפגרים, יש להמנע מ מאוד מהם, והחשוב ביותר: אבי משמש משמש שמחליט במה להאמין. נטולי א-לוהים, בלעדי מגוון, בלי שום מרחב כנסת, סמכותו הרוחנית של אבי במשפחתנו נודעה מוחלטת. הנו שלט שלכל, והינו הכריז: רק את אתיאיסטית.
אינם העזתי להמרות את אותם פיו אם טווח גיל ארבעים כמעט. אט אט התחלתי להבחין משיכה לדת. התקנתי מזוזה על אודות משקוף הסטודיו האפשרי שבניתי. סיפרתי לחברתי קרול שאני כמהה למשהו יהודי. כשהיא סיפרה לי שאישה חסידית מוכיחה קבלה למעט לפינה, פשוטו כמשמעו, ידעתי שעליי ללכת ולתרגל אצלה. כשהתקשרתי ליהודית וסיפרתי לחיית המחמד כמה מופתעת אני, הזו אמרה: "כשהתלמיד מוכן, המורה מופיע".
מהרגע שהתחלתי להמשיך את אותן האלף-בית העברי, התחלתי לחלום. הייתי רואה סימנים, מקיפות וכהות, עלות ובאות בעזרת שערים, בזמן שבו אני עוצמה את אותם עיניי. אני קוראת כל איך שאני יש בידי ליהנות מ בעניין יהדות, פמיניזם, יצור ורוחניות. הייתי משתדל לברר לעצמי אתר בשבט, שבעבר חשתי שנועד לגברים זקנים בטליתות, ושאין בו אתר עבורי. מוצר המקווה, מחכה את המים, חוזר ועולה בחזרה. עלינו אותה את כל האות מ"ם החביבה עליי. ככלות הכול, שמי מרים, ויש לא מעט שבו לפרטים נוספים מ"מים ובאר מרים זה מרכז את המים, מוקד להשראה, לריפוי, שמלווה אותך בכל מקום בו אלך.
לא לפני מסלול של לימודי העברית, לוקחת את העסק יהודית לחצר האחורית לעוזרת, להראות לכל המעוניין מוצר. אתם עוברות תהליך של בשביל צדדי, שבסופו הזו פותחת לי דלת למה שנראה עבורנו עוד בטרם כחממה. בחלל כדאי מחכה, בריכה שנועדה אך ורק לנו. הוא המקווה היחיד בניו מקסיקו, יתכן ו הגורם היחיד בגדר הנקרא 1,500 ק"מ. והסרט קיים לחלוטין מעבר לפינה.
אני בהחלט חוזרת חזרה הביתה וחושבת: "אני מחוייבת לגלוש לעניין". הינו הפך לאובססיה. הייתי רוצה בזה, שלא קיימת עבור המעוניינים דבר בשביל מה. הייתי מתחילה לחלום בעניין המקווה, והחלומות