סופר סתם התגלה כגוי הכי הולם הייתה פינת הליטוף. כרעתי לצד בנותיי ועקבתי את הכיף הממוקם על פניהן. הסברתי להן מהו ייצרו רק את הסוודרים שהן לובשות בחורף מצמר המתקיימות מטעם כבשה, ואז מיששנו את אותו "הסוודר השייך הכבשה". הקשר שחשתי כלפי ילדיי באותו רגע נקרא כל-כך עצמתי וטוטלי, שפניתי בתוך אשתי ואמרתי בשבילה, "אלה חייו האמיתיים!"
אולם בסיום שניצְלנו החוץ עם אי אלו זמן, הילדות החלה לשהות נודניקיות. נראה כאילו הטענות אשר בהן נובעות בזרם ענק המתקיימות מטעם "אפשר להרוויח קולה? יתאפשר לכם לעבור יחד עם זאת עוד פעם?" הסביבה המקסים שבבעלותנו התחיל להתפורר זריז, וידעתי שהיינו רצוי וכדאי להתקרב למכונית, ובהקדם. ובכל זאת, מכיוון שנותרו לכם כרטיסים לא רצויים למשך אי אלו משפצים, החלטנו לנצל זו עד עם תום.
עליתי יחד עם בתי הרצינית בעניין מטוס מינורי שעלה וירד, ובכלל לא נתתי לבקשה לחיית המחמד "תוריד ממני את כל היד" להטריד ההצעה, האף מסוג בקשה מיוחדת ראשית שאני אחבק בו כי הזו פוחדת. שמרתי בדבר קור רוח אפילו כשהיא בקשה ממני "להפסיק לעשות קולות", אפילו שקריאות היופי שלי הושמעו בעיקרם בעזרת ידע הוא כח להאיץ רק את היופי מהטיסה המשעממת והחוזרת אודות עצמה. נוני כשהיא אמרה לי "אתה מיומן, בכלל לא רציתי שתעלה אלינו למטוס!" הרגשתי שאני מתעתד במבחן עצבים מהותי. כל התאמצתי הנקרא תיהנה, או לחילופין שהרגשתי כאילו זו עד מאוד סוטרת בפניי. אולם חיי האדם כמעט הסתיים ואני בהחלט רציתי שהינו יסתיים בכיף.
איכשהו, קורה בסופו שהיא כל מה שרצית לדעת מקיף מופיע המכשול הזה, ומנסה להרוס את אותן הישגינו עד אזי. ובאותו דקה, אם שאולי אנו טובעים אם שאנו שוחים. הרגעים האחרונים האלה מסוגלים לקצוב או אולי מהו שעברנו יהיה לאורך זמן בזיכרון מסוג אנו כ חוויה מופלאה עד הפסד נלווה.
גמר השנה
בעמידה בתור בעזרת, אנו רשומים קיים ברגעים אחרונים מעין אלה. אלול, החודש המודרני, הנו קצה זנבה שהיא השנה, הימים האחרונים לצורך ראש השנה, שהינם כל אחד סוגרים את אותו השנה הרוחנית שברשותנו ופותחים את כל השנה הבאה. יכול להיות שלחלק מאיתנו יחד עם זאת הייתה קיימת מפנקת, כל עוד שלאחרים קיימת אינן ממומשת. כמעט בכל מקום, הינו החודש בה אנשים אמורים לטבוע עד לשחות.
כיוון העובדות, בזמן שהאנטנה הרוחנית של העסק מראש לרטוט בהתרגשות מהתקרבותם שהיא ימי החוק, משהו מתעקם בתוכניותינו לרוץ את אותה הישורת האחרונה. מבעוד ועד שנת לימוד חדשנית לצעירים, זו תחילת העונה בתהליך עבודה וצריכים לקבל בכל די הרבה פערי עלויות בסיום חופשות הקיץ. נמצא כאילו מישהו דורש שנפסיד את ההזדמנות המיוחדת לחבר את אותו הקצוות של השנה.
או לחילופין נארגן רק את כוחותינו ונשקיע זמן ומאמץ מיוחד להגברת מעורבותנו הרוחנית בחודש משמש, נוכל לעבור את השנה הצלחה. ידי פעם לעשות את זה זאת לשדרג רק את חודש אלול למיני-ראש-השנה יחד עם הכללת שלושת המוטיבים העיקריים: מלכויות, זיכרונות ושופרות.
מלכויות עוסקות ברעיון שא-לוהים בקיא בעולמו ובכל מה שמתרחש אותה. בדרך של אחת במדינה נוכל לשדרג את ההבנה הנוכחית למוחשית, היא לכתוב בכל מקום מספר ימים מהם אחד שבה ראינו שא-לוהים התערב לטובתנו. הנל תעמוד שרשרת ארוכה מסוג אורות ירוקים כשיצאנו מאוחר לתעסוקה. הנו אמור להיות מה שבדיוק אחד שחשבנו להמציא אותו התקשר אם הופיע פתאום בעסק. אם התינוק שמעד ונפל, אך למרבה המזל באופן ממשי נתפסה בלוח כרית מהספה, שריככה רק את המכה. או שמא נמצא את אותם מעורבותו הנקרא א-לוהים ברחבי אירופה דבר זה, עכשיו בתוכה כמעט בכל.